בזוקה ג׳ו
עדי מנדל הורשע למעלה מ-50 פעמים, החלק הארי של חייו בילה בכניסות ויציאות חוזרות ונשנות מבתי הסוהר. מנדל התמכר להרואין בגיל 13, ובעוד ילדים מסביבו להוטים אחר אהבה ראשונה , עדי מצא את עצמו עושה כל מה שיכול על מנת להשיג את הכסף שיקנה עבורו את האושר הממכר הבא. כך הובילה אותו האהבה הרעילה החדשה שלו לחיי הרחוב ופשע.
מנדל גדל כבן יחיד למשפחה בבת ים. אמו הייתה ציירת, דבר שהוליד אצלו סלידה איומה מאמנות מכל סוג שהיא. יחסה אליו היה קר ומרוחק, ומנדל העדיף לחפש גירויים במקומות פחות מוגנים. שנים מאוחר יותר, כאשר חייו של מנדל חתומים בעשרות תיקים במשטרה, פשעים הרודפים אותו והרואין- מחליט מנדל לעשות תפנית חדה בחייו.
הוא גומל בליבו להשאיר חותם בעולם רגע לפני שיהיה זה מאוחר מדי. שמונה שנים לאחר רגע מכונן זה על רצפות בית הסוהר, במקום הנמוך ביותר שיכול היה למצוא עצמו- עדי מנדל נעלם. במקומו נולד בזוקה ג’ו, האלטר אגו החי והבועט שלו. את המזרק החליף במכחול, ובזוקה ג’ו טיפס בין רגע לצמרת האמנות המודרנית.
אספני אמנות מהגדולים בארץ, ביניהם גבי רוטר, רני רהב, איתן ורטהיימר החלו להתעניין בעבודותיו, לרכוש ולהציג אותו באוספיהם היוקרתיים. כך בתחילת העשור החמישי לחייו, נחשף בזוקה ג’ו לעולמות יוקרתיים שמעולם לא הכיר, מסתובב לצד אנשי החברה הגבוהה, וצופה בעבודותיו מתנוססות בבניינים שבעבר היה משתהה רק מלהתבונן בהם מרחוק. מגזינים ותכניות פופולאריות זיהו את הסיפור מאחורי הנרקומן ש”התפלח” לשורות הראשונות של עולם האמנות האקסקלוסיבי.
לאחר שהפך לאומן מצליח והתעמת עם עברו, הוא מחליט לסגור מעגל. בזוקה ג’ו נבחר לצייר על החומות של בית המעצר אבו כביר, ביתו השני של עדי מנדל. המקום אותו הוא מכיר כל כך טוב מצדו הפנימי, הופך לבד הקנבס עליו יצייר את הציור הגדול והחשוב בקריירה שלו. חומה שעליה יעביר את המסר שלו לאנשים שבפנים, הנמצאים במקום שבו עדי מנדל בילה רוב חייו, וגם לאלו שבחוץ.
